<h1>ספר ל"ו שערים לרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח — שער כ"ו</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ריאה הסמוכה לצלע אמרינן אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה, ופרש"י ריאה הדבוקה לצלעות אין חוששין לה שמא ניקב אלא תלינן ריעותא בדופן ואמרינן מכה היתה בדופן וכשחיתה קלטה את הריאה אצלה, העלתה צמחין שהריאה יש לה סביבות סירכא כמין אבעבועות הואיל וחזינן בה ריעותא תלינן למכה בריאה והיכי עבדינן לידע אם מחמת הדופן נסרך או מחמת ריאה מביאין סכין שפיו חדוד שחותך בטוב ומפרידין אותה מן הצלע ורואה אם יש שבר בעצם בצלע ונרפא תלינן בדופן וכשרה ואי לא מחמת ריאה היא (וכשרה) [וטרפה] ואע"ג דנפחינן לה לריאה ואין הרוח יוצא ממנה טרפה הואיל וניקבה הריאה. ומקשינן והא אמר רבא בר מניומי ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ומשני כאן במקום ריביתא וכאן שלא במקום ריביתא והיכא מקום ריביתא מקום חיתוכא דאוני, נ"ל הקטן לפ' אתה אומר אי ליכא ריעותא בדופן נאמר מחמת ריאה היא וטרפה והא אמר רב נחמן (אמר) אפילו ניקבה הריאה נקב מפולש כשרה שהדופן מגין ומתרץ אם נסרכה הריאה במקום שדוחקה היינו במיצר החזה אי נמי נסרכה הריאה לצלעות ולא נשברו הצלעות אפ"ה כשרה שהדופן מגין הואיל ומקום דחוק בכל מקום שנסרך לצלעות כנגד האונות דגדילתן כן אבל שלא במקום ריביתא כגון האומות הסרוכות לצלע הואיל ובאומא היא רחוקה מן הדופן שסרוכה מן האונא ולמטה כנגד האומות הואיל ואין דרך גדילתה בכך בדקינן לה אם יש שבירת הצלע ניכר כשרה ואם לאו טרפה, כך הסוגיא הולכת לפי דעתי אך לא קבלתי מאבא מארי הר' יב"ק בר' משה. ועתה אכתוב בפירוש כאשר קבלתי מפיו הקדוש כאשר קיבל מרבותיו, רב מפי רב, הלכה למשה מסיני, אמר רבי יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה אבל העלתה צמחין חוששין מר יהודא משמיה דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה, היכי עבדינן אמר רבה בר שבא אסברה נהלי מייתינן סכינא דחליש פומיה שהוא חדוד מאד ולא יחתוך מן הבשר שבצלע כי אם מן העור מעט קרום דק מנפח הריאה לראות אם ניקבה אם לאו ומקשינן והא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ומשני במקום ריביתא כשרה אפילו ניקבה הריאה אבל שלא במקום ריביתא באומות נבדוק הריאה בנפיחה, אבל [לפי] המנהג יש לגרר באונות הסרוכות לצלע אבל האומות אשר ידבקו מטריפות, ופסק רש"י כאבימי סבירא לן אחד זה ואחד זה חוששין לה דלחומרא אזלינן (מדאורייתא) [בדאורייתא] ופי' דסביך בבישרא שבין הצלעות הוי סתימה ולא בצלעות, ה"ג אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן כו' [ו]סוגיא דהא שמעתא הכי משמע, ריאה הסמוכה לדופן שלא במקום ריביתא כגון באומות מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה לסירכא בצד דופן בנחת אי איכא ריעותא בדופן נפחינן לה לריאה כדרב נחמיה בריה דרב יוסף שהיה בודק לה בפשורי אבל אנו נוהגין לנפוחי אי עולה בנפיחה כשרה ואי לא טרפה ואי ליכא ריעותא בדופן לית לה תקנתא ואי סירכא במקום ריביתא בבשר שבין הצלעות אין כאן בית מיחוש וכשרה ואי סירכא בצלעות דיינינן בה שלא נסרכה במקום ריביתא כך לימד ר' ישר' מפי ריב"א נר ישר', ומ"מ אף לדברי המכשירים שלא במקום ריביתא אי איכא ריעותא בדופן (כאן) [כגון] נשבר ומכשירין בנפיחה היינו כשסמוכה ודבוקה הריאה עצמה בשבר היטב, וכן פרש"י כשחייתה קלטה את הריאה אצלה אבל אם נסרכה בסירכא שלא במקום ריביתא אע"ג דאיכא שבר בדופן לית לן בדיקותא לאכשורא דקלטתה ריאה תלינן בריעותא דדופן ולא סירכא שהיא ארוכה דטפי תלינן לה בריאה מבדופן משום דריאה מעלה טפי סירכות ורירין מן הדופן, ומטעם זה נהגו לגרר ולבדוק כשסרוכה אפילו במקום ריביתא דלפי סברת התלמוד לא בעיא בדיקה דריאה שניקבה ודופן סותמתה וכו' ומוקי ליה במקום ריביתא ואין כאן בית מיחוש אלא דאנן אית לן למיחש לכל סירכא מחמת ריאה היא וצריכה בדיקה אי סתימה מעלייתא היא (ואי) [או] לא מחמת (שבסירכא) [שהסירכא] ארוכה ואין הריאה (ה)דבוקה לדופן, והאי דקאמר ריאה שניקבה וכו' היינו שדבוקה הריאה לדופן והרי עינינו רואות דסתימה מעלייתא היא אפילו אם ניקבה הריאה ולא בעיא בדיקה בעולה בנפיחה לפי סברת התלמוד ובשלא במקום ריביתא קאמר תלמודא ואם לא העלתה הריאה צמחין ונדבקה הריאה בדופן תלינן מכה בדופן ואין כאן בית מיחוש בריאה ולא בעיא בדיקה, העלתה צמחין ונדבקה בלא סירכא לדופן חוששין לה הואיל וחזינן בה ריעותא בריאה והיכי עבדינן מייתינן כו' אי איכא שבר בדופן תלינן בשבר צמחי הריאה ואין כאן בית מיחוש בריאה ולא כלום ואי ליכא שבר בדופן במה נתלה צמחי הריאה ודביקתה אם לא בריאה עצמה וניקבה הריאה ולית לה בדיקה לרב (נחמיה) [נחמן] ורב נחמי' בדיק לה בפשורי אבל סירכא אינה בנדון זה כלל כדפי' הלכך אפילו במקום ריביתא ואפילו איכא שבר לא מכשירין סירכא בלא גרירא ובדיקת(ה) רוק אלא דבוקה בדופן שלא במקום ריביתא לית תקנה לסירכא כלל אפי' איכא שבר בדופן. ושמעתי גם מה שאנו גוררין ובודקין סירכא במקום ריביתא היינו דוקא שאין סירכא יוצאה מתוך בועות וצמחין אבל אם יוצאה מתוך בועות וצמחין אפילו איכא שבר בדופן ולא ידעינן אי מחמת ריאה הואיל וחזינן בה ריעותא לא אמרינן דופן סותמתה או מחמת דופן והוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא וכ"ש אם יוצאה מתוך בועות או צמחים וליכא שבר בדופן אבל סירכא במקום ריביתא שלא מתוך הצמחין ואע"פ שאין אנו רואים כמו כן שבר בדופן ובדקינן ועמדה בבדיקתה תלינן ואמרינן מכה היתה בדופן הואיל וחיצון הוא למכה ואין כאן בית מיחוש בריאה ולא מטעם דופן סותמתה אבל כל [כ]מה דלא בדקינן לה תלינן בריאה ומשום דרגילה ומעלה טפי סירכות ורירין ופי' זה דלא כאור זרוע שמכשיר סירכא במקום ריביתא אפילו יוצא מתוך צמחין או סירכא בכסדרן אפילו מתוך צמחין, ואע"ג דמכשירינן סרוכה בכסדרן בלא צמחים אפילו ל(מ)פרש"י דאין סירכא בלא נקב ולא (אמרי') [מדמינן] לה לקרום שעלה מחמת מכה כדתריץ הר' משה תק"ו זצ"ל דסירכא חזקה יותר מן הקרום לכן סתימתה מעליא הואיל וכסדרן [היא] ולא עבידא לאיפרוקי אבל סירכא דיוצאת מתוך בועות וצמחין אין להם להכשיר אפילו עומדות מאונא לאונא כסדרן או מאונא לדופן לית לה בדיקא וכן אשכחנא סירכא היוצאה מתוך בועה אפילו היא כחוט השערה ואינה סרוכה ודבוקה לשום מקום אלא יוצאה ובולטת ואע"ג דאין רוח יוצא טרפינן לה משום קרום שעלה מחמת מכה וכו', ואין לתמוה לפי האי פי' אדמפליג תלמודא בין במקום ריביתא ובין שלא במקום ריביתא לאשמעינן וליפלוג הכל במקום ריביתא אי דבוקה אין כאן בית מיחוש דאמרינן דופן סותמתה ואי סרוכה איכא ליפלוגי בין תוך צמחים ובין שלא מתוך צמחין כדפ' די"ל דתלמודא לא איירי אלא בדבוקה מה דינה במקום ריביתא ושלא במקום ריביתא אבל סרוכה פשיטא ליה דינו [דאין] כנדון זה כלל אלא כפר"י. [דין] גרירת הצלעות ריאה הסמוכה לדופן חוששין לה ומייתי סכינא דחליש פומיה מגררין לצלעות ומאחר דבמקום ריביתא מהני סתימת הדופן קולפין הבשר הדבוק בריאה מן הצלע ומניחין אותו סרוך לריאה ונופחין הריאה אם אין הרוח יוצא מועלת הסתימה שלפני הנקב וכשרה ואם לאו טרפה.
